אבחון קשב וריכוז נועד לצורך מתן אבחנה קלינית מבדלת שמטרתה לזהות קשיי קשב וריכוז ולשלול מצבים פתולוגיים אחרים היכולים להיראות כמו קשיי קשב וריכוז כגון: הפרעת התנהגות, חרדה, דיכאון, פסיכוזה ועוד.

הפניה לאבחון תלויה במצבו האישי של כל ילד בהתאם להתפתחותו האישית והקשיים המדווחים על ידי הוריו. על פי הספרות המקצועית ישנה חשיבות רבה לאבחון מוקדם, לעיתים עוד לפני העלייה לכיתה א'. עם זאת, יש לבחון את מצבו ההתפתחותי והרגשי של הילד שכן יכולה להצטייר תמונה של קשיי קשב על רקע של חוסר בשלות שכלית או רגשית.

הפרעת הקשב הינה רחבה ומורכבת. להלן מספר סימפטומים היכולים להצביע על קשיי קשב וריכוז:

• תנועתיות יתר- גרייה פיזית.
• אימפולסיביות וקושי בעיכוב תגובה.
• מוסחות וקושי במעבר בין מטלות.
• קושי באתחול משימות או התחלה של משימה ללא יכולת לסיימה.
• קושי להתרכז לאורך זמן (קשב מתמשך).

אבחון מקיף בתחום הקשב והריכוז חייב לכלול את הדברים הבאים:

1. שאלונים אותם יידרשו ההורים והצוות החינוכי למלא.

2. פגישה עם המאובחן והוריו. הפגישה תכלול התייחסות לשאלונים, שאלות אודות ההיסטוריה ההתפתחותית של הילד ומשפחתו, שיחה עם הילד והוריו והתבוננות על הדינמיקה המשפחתית, התנהגות הילד, תנועתיות ושפת גופו.

3. בדיקות גופניות ונוירולוגיות.

4.  מבדקים קוגניטיביים.

שקלול הממצאים, דיווחי ההורים והמורים והתרשמות המאבחן במהלך הפגישה תינתן אבחנה  על פי הקריטריונים של ה- DSM 5.

הגורמים המוסמכים לאבחן הפרעת קשב וריכוז הם אנשי מקצוע רפואי, אשר התמחו ורכשו ניסיון בטיפול בהפרעת קשב וריכוז:

• מומחה בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד.
• מומחה בפסיכיאטריה של ילדים ונוער.
• רופא ילדים עם ניסיון של 3 שנים לפחות בהתפתחות הילד.

רופא ילדים מומחה שעבר התמחות ורכש ניסיון בתחום הפרעת קשב.